המחיר היקר של המשאיות מחייב התאמות ושינויים במהלך חייו הארוכים של הרכב הכבד. חברות מבוססות מוכרות את המשאית החדשה לרוב כעבור 3 עד 5 שנים, והלקוח שרכש אותה מעוניין לעיתים להסב אותה לעבודה חדשה, עם מרכב חדש. חלק מהחברות מעדיפות מראש להימנע מרכישת משאית חדשה ויקרה, ולחלופין להתאים את המשאית שברשותם לצרכי השוק. הכוונה היא לכך שלסוגי מרכבים מסויימי יש ביקוש מועט, כל שהנהג והמשאית נאלצים לעבוד 'במשרה חלקית'. מנגד, לסוגי עבודות מסוימים עדיין נותר ביקוש ער, כגון לעבודות חקלאיות, ביוביות וכו', כך שכדאי לעיתים להחליף את המרכב הקיים למרכב אחר, שיאפשר עבודה ופרנסה.
המרכב והמשאית הם שני גופים נפרדים שיש צורך לבצע התאמה בינהם, כאשר התאמה זו דורשת מצידם של בוני המרכבים מיומנות טכנית הולכת וגדלה. הסיבה לכך היא כפולה: מצד אחד נדרש לבצע התאמה פיזית בין מידות המשאית למידות המרכב, ומצד שני בונה המרכבים נדרש לבצע התאמות במערכות המכניות והאלקטרוניות של המשאית כך שניתן יהיה לתפעל את המשאית והמרכב כיחידה אחת, מבלי לפגוע במערכות הרגישות והיקרות של הרכב.
לא פלא הוא שהאירופאים החליטו לא מכבר לשנות את פרוצדורת אישור, כך שהתקינה דורשת מהיצרנים להנפיק 'אב טיפוס כולל' למשאיות. הכוונה היא שכל דגם של משאית עובר 'תקינה כוללת' ביחד עם הארגז הייחודי המותקן על הרכב. בארץ עדיין מיושמת השיטה הוותיקה שבה יצרן המרכבים מקבל אישורי תקינה לאב–הטיפוס של המרכב אותו ייצר, והוא יכול להתקין את המרכב בכל דגם של המשאית, כפוף לבדיקה של התאמה וחלוקת משקלות.
מתי נדרש להזיז את הסרנים
על אף שמשרד התחבורה המקומי הודיע על היצמדותו לתקינה האירופאית, לנו נראה כי שנים רבות יעברו עד שתקינת 'אב טיפוס כולל' (אירופאי) תיושם גם בארץ הקודש, אם בכלל. בינתיים נדרשים בוני המרכבים, כמו גם יבואני המשאיות, לבצע את ההתאמה הנדרשת במשאית וזאת על מנת שניתן יהיה להתקין עליה את המרכב הייחודי. ההתאמה הזאת היא שכיחה במיוחד בעת שמעבירים את המרכב ממשאית משומשת אחת למשניה. חברות התובלה נדרשות כל הזמן להתאים את עצמה לדרישות השוק המשתנות, כשרבות מהן מעדיפות להחליף את המרכב בהתאם לצרכים, וזאת במקום לראות משאית שמושבתת מאונס (כלומר מחוסר עבודה) במשך פרקי זמן ממושכים. אפשרות שכיחה אחרת היא שליבואן יש מלאי בארץ של משאיות בגודל מסוים ואילו ללקוח נדרשת דווקא משאית בעלת רוחק סרנים אחר, שאינו זמין במלאי.
התוצאה בשני המקרים הללו היא שנדרש לבצע התאמות הדדיות, כך שהמרכב החדש יתאים למשאית – ולהפך. אחד מהשינויים השכיחים ביותר נוגע לשינוי רוחק הסרנים של המשאית, וזאת משיקולי חלוקת עומסים. לכל מרכב יש מרכז כובד מסוים (שתלוי בממדיו וצורתו הגיאומטרית), והנ"ל חייב להתאים למשאית. את ההתאמה הזאת בודקים בקפידה הבוחנים במשרד הרישוי, לשם מגיעה המשאית בתום העבודה, וזאת לצורך רישום המרכב החדש שהותקן על גבי המשאית, כמו גם עדכון ברשיון הרכב של י רוחק הסרנים העדכני.
השידוך בין המרכב למשאית
במקרים מסויימים, במיוחד כשצריך לעשות שידוך בין מרכב נתון ומשאית נתונה, אזי נדרש לבצע שינויים והתאמות. כאשר מדובר במרכב פתוח רגיל, קל, זול ופשוט יותר לבצע את השינויים במרכב. כשמדובר במרכב אחר, אזי קיצורים או הארכת המרכב הופכים להיות קשים, ובחלק מהמקרים כלל לא ניתנים לביצוע. האלטרנטיבה היא שינוי רוחק הסרנים של המשאית, כלומר את המרחק שבין הסרן/ים הקדמי לסרן/ים האחוריים. השינוי הזה נדרש בכל אותם מקרים שבהם התקנת המרכב החדש איננה עומדת בדרישות היצרן (בעיקר בכל מה שקשור לחלוקת עומסים נכונה על הסרנים) ו/או בדרישות תקנות התעבורה (כגון אורך השלוחה האחורית המותרת). בכל המקרים הללו נדרשת כבר 'התערבות כירורגית' זהירה בעבודה אותה
ביצע במקור יצרן המשאית. לפני שמתחילים לבצע עבודה כלשהי יש לבחון בקפידה מה תהיינה תוצאות העבודה, כלומר יש להגיש את התוכניות למהנדס שיבצע שרטוט וחישובי עומסים, ויבדוק האם המרכב המיועד להתקנה יתאים למשאית 'המחודשת'. לאחר מכן מומלץ מאוד לפנות למהנדס היבואן ולקבל ממנו הנחיות מדויקות באשר לביצוע העבודה. במשאיות החדשות קל מאוד לפגוע במערכות אלקטרוניות, במערכת הבלימה, במערכת התאורה או בקווי תקשורת מחשבים במהלך העבודה. במקרים הללו עלולות הוצאות התיקון על עבודה לא אחראית עלולות להגיע לסכומי עתק. מהאמור לעיל נובע שמומלץ מאוד לבצע את העבודה במקום שמומלץ ע"י היצרן ושעובדיו עתירי ניסיון. במילים אחרות: לא כדאי להתפתות למסגריות שמציעות לבצע את העבודה במחירים נמוכים, ושהמשאית היקרה שלכם תשמש כשפן–ניסיון לאותה מסגריה. כדאי לברר האם ניתו לבצע את העבודה אצל היבואן או במוסכיו המורשים וכך לזכות בעבודה איכותית, בהתאם להנחיות היצרן וכמובן שגם באחריות לעבודה. עדיף לשלם מעט יותר, מאשר להסתבך לאחר מכן בתיקונים יקרים שבעתיים ובהשבתה של המשאית.
הזזת הסרנים האחוריים של המשאית
המשימה הפשוטה ביותר היא הזזת חטיבת המתלה של הסרן האחורי קדימה או אחורה, וזאת לאורך שלדת המשאית. בהוראת הרישוי שמוציא יבואן הרכב נקובים מספר מרחקי–סרנים אפשריים, ויש להתאים את אורך הסרנים החדש לאחד מאלו הנקובים בהוראה.
חשוב להדגיש שכל עבודה על שלדת המשאית מחייבת את בוני המרכבים לפתוח את ספרי ההדרכה של יצרן הרכב ולהיעזר בהם. פעולה זו מומלצת גם לבעל הרכב או חברת התובלה, וזאת על אף שמדובר בספרות טכנית. עוד לפני שהעבודה הפיזית מתחילה, יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות על מנת למנוע נזק למערכות האלקטרוניות הממוחשבות והרגישות של המשאית. הוראות יצרן הרכב מנחות בצורה מדויקת היכן יש לנתק את המגעות החשמליים, היכן מותר לקדוח ולרתך, וכיצד יש להגן על שאר המכלולים (קווי חשמל, אוויר, קווי תקשורת, רכיבים אלקטרוניים ומכניים) על מנת שהללו לא יפגעו במהלך העבודה.
את רוחק הסרנים ניתן לקצר או להאריך. פעולת הקיצור היא פשוטה יחסית מאחר ומדובר רק בהעתקת חטיבת המתלה אחורי קדימה, לאחר שבשלדה נקדחו קדחים חדשים, כאשר לרוב ניתן לקפל קווי חשמל ולקצר קווי אוויר מבלי להסתבך. פעלה מורכבת יותר נדרשת בעת שיש צורך להגדיל את הרחק שבין הסרנים הקדמיים והאחוריים. במקרה דנן יש כבר צורך בהארכת קווים חשמל ואוויר בצורה אמינה, ולכן נדרשת מיומנות מקצועית גבוהה יותר. כמובן שפרט לשינוי שמבוצע במרחק הסרנים, יש גם צורך להתאים את גלי ההינע לרוחק הסרנים החדש, וכאן מומלץ בחום להתייעץ ולקבל את הנחיות היצרן באשר לגל/י ההינע החדשים, תמיכתם ואיזונם. במקרים רבים נדרש גם להוסיף קורות רוחב, בהתאם לשינוי ברוחק הסרנים.
חיתוך שלדת המשאית לצורך שינוי מרחק הסרנים
יצרן המשאית ממליץ במקרים מסוימים לחתוך את שלדת המשאית, וזאת במקום להעביר את חטיבת המתלה האחורי קדימה או אחורה. ישנן סיבות רבות לכך, ובהן שלדה שאיננה אחידה לכל אורכה, צמד או שלישיית סרנים אחוריים שאותה קשה מאוד להעביר בשלמות (עם מתלי אוויר, לדוגמא), מגבלות טכניות/פיזיות נקודתיות וכו'.
עבודה זו דורשת מיומנות מקצועית גבוהה ביותר מאחר והיא משלבת בתוכה אספקטים תפעוליים ובטיחותיים רבים שישפיעו על המשך עבודת המשאית לאורך השנים. במקרה זה חייבים לעבוד בצמידות עם מהנדס היבואן ולקבל ממנו הנחיות עבודה מדויקות, כך שהמשאית תעבור את 'הטראומה' בשלום, שהמערכות השונות תתפקדנה כימים ימימה גם לאחר ביצוע העבודה, ושהמשאית תהיה בטוחה לנסיעה.
התהליך מתחיל מפרוק המרכב והפשטת המערכות שעל השלדה, וחיתוכה במקום שבו המליץ היצרן. כמובן שקיצור רוחק הסרנים דורש חיתוך בשתי מקומות (בכל אחת מקורות השלדה), ואילו להארכת רוחק הסרנים נדרש חלק שלדה תואם (כלומר שימוש בשלדת משאית ולא בפח מכופף פשוט וזול, בעל תכונות ירודות). הבעיה העיקרית מתחילה בעת חיבור השלדה מחדש. כאן כבר נדרשת עבודת מסגרות אחראית, מקצועית ושניסיון רב בצידה, וזאת על מנת להפוך את שני חלקי השלדה (או שלושת חלקי השלדה – במידה והיא מוארכת) לשלדה חדשה, בעלת תכונות חוזק, דיוק ובטיחות הדומות לאלו שהיו בשלדה המקורית, לפני חיתוכה.
בשלב ראשון, לאחר שהותאמו ונבדקו בקפידה כל המידות (כולל דיוק העבודה), נדרשת יצירת 'פאזה' בין שני חלקי השלדה שעתידים להיות מרותכים יחדיו, כשהמטרה היא לשפר את איכות הריתוך, חוזקו, ואת האפשרות לבצע השחזות מדויקות על מנת להפחית את ריכוז המאמצים בנקודת הריתוך. גם פעולת הריתוך עצמה צריכה להתבצע בהתאם להנחיות. הכוונה כאן לקירוב נקודת הארקה, שימוש באלקטרודות מיוחדות, והוראות שמתייחסות לקירור נכון והרפיית אזור הריתוך. בתום הריתוך יש לבצע השחזה נכונה של האזור שחובר יחדיו.
לאחר מכן יש לחזק את אזור החיבור, וזאת באמצעות חיזוקים פנימיים. החיזוקים הללו (שנעשים בהתאם להנחיות היצרן) צריכים להיות מחוברים באמצעות ברגי פלדה לשני חלקי השלדה שחוברו יחדיו, וכך לחזק את אזור הריתוך, שהוא האזור החלש ביותר בשלדה. לשלדה המוארכת צריך להוסיף גם קורות רוחב, וזאת בהתאם להנחיות היצרן, תוך התאמתם למפתח השלדה החדש.
לאחר שגלי ההינע הותאמו לרוחק הסרנים, יש להאריך את קווי האוויר והחשמל השונים, כולל העתקת מערכת התאורה האחורית למקומה החדש. חשוב להדגיש שבהארכת קווי הבלמים, החשמל ופיקוד ה–ABS נדרשת זהירות מרבית, ועבודה דקדקנית בהתאם להנחיות היצרן.
לאחר השלמת העבודה, יש לבצע בחינה של מקיפה תפקוד המשאית, לאשר את העבודה במעבדה מוסמכת (הטכניון או מכון התקנים) ולהגיע למשרד הרישוי לצורך ביצוע שינוי מבנה. במקרים אלו המשאית תידרש לעבור גם בדיקה בטיחותית במכון רישוי.