להאריך כהלכה את קצה השלדה

ההתאמה הנדרשת בין שלדת המשאית לבין המרכב גובה לעתים מחיר יקר. במקרים רבים נדרש לבצע 'התאמה הדדית' בין החתן והכלה, כלומר בין המשאית למרכב. מכיוון שלא מדובר כאן בחתונה קתולית שבה מחויבים שני בני הזוג זה לזו עד ערוב ימיהם, הרי שלעתים נדרשות התאמות שונות ומשונות בכדי להתאים בין שני בני הזוג החדשים (או המשומשים), השינוי השכיח ביותר הוא

קיצור או הארכת זנב המשאית, בהתאם לגודל ומשקל המרכב שיותקן עליה.

בשלב ראשון, לפני הזיווג, יש לערוך בדיקת התאמה רצינית, כשהיא מלווה בתכנון הנדסי שכולל התאמה בין מידות האורך, אפשרויות המיקום ועיגון המרכב, וחישובי חלוקת עומסים מדויקים. החישובים הללו נדרשים על מנת שלא לחרוג מהוראות יצרן הרכב באשר לעומסים המותרים על כל סרן וסרן בנפרד, וכן על כל הסרנים ביחד. פרט לכך יש לוודא שיש עומסים מתאימים על הסרנים המניעים ועל הסרנ/ים המשמשים להיגוי, כך שהמשאית תתפקד כהלכה ותהיה בטוחה לנסיעה.

הבעיה היא שהמשאית והמרכב עשויים להחליף במהלך חייהם מספר פעמים את בני הזוג, ובכל פעם יש לוודא מראש שההתאמה היא אפשרית. בניגוד לבני זוג בשר ודם, במקרה דנן ניתן לקצר או להאריך את המרכב ו/או המשאית כך שהזיווג יהיה אפשרי.

לפני שנדון בשינויים הללו, אנו חייבים להזכיר את תקנות התעבורה הרלבנטיות ובפרט את תקנה 380 שבה נקבע כי 'לא ישנה אדם מבנהו של רכב אלא לפי היתר בכתב מאת רשות הרישוי'.

לסעיף זה יש חשיבות רבה, מאחר שהחלפת סוג המרכב חייבת להיות רשומה ברשיון הרכב, כלומר תידרש בדיקה של בוחני משרד הרישוי. הללו לא יאשרו חריגה כלשהי מתקנות התעבורה ומהוראות הרישוי שיש לדגם המשאית הספציפי.

חשוב להדגיש שכל פעולות התכנון והבדיקה הן חיוניות לבטיחות הרכב, וזאת גם אם ברשיון הרכב לא נדרש לבצע שינוי כלשהו (כגון בעת החלפה מארגז סגור אחד למשנהו).

קיצור או הארכת השלוחה האחורית

השינוי הראשון (והפשוט ביותר) שניתן לבצע במשאית הוא קיצור או הארכת השלוחה האחורית של המשאית ('הזנב'), כלומר הקצה האחורי שמעבר למתלים האחוריים של הרכב. בכתבה זו אנו נסקור את ההנחיות של מרבית יצרני הרכב בנושא זה, ובגליונות הבאים אנו נרחיב על שינויים מורכבים יותר.

כבר בפתיחת הדברים חשוב להדגיש שכל עבודה על שלדת המשאית מחייבת את בוני המרכבים לפתוח את ספרי ההדרכה של יצרן הרכב ולהיעזר בהם.

פעולה זו מומלצת גם לבעל הרכב או חברת התובלה, וזאת על אף שמדובר בספרות טכנית. לשניהם גם יחד מומלץ מאוד להיעזר גם בשרות שמעניק היבואן, כאשר מהנדס מטעמו יבדוק האם השינוי המבוקש הוא בר ביצוע, ובמקרים רבים ניתן אף לקבל הנחיות בכתב באשר לעבודה שאמורה להתבצע. לחברת התובלה מומלץ גם להתייעץ עם היבואן באשר למפעל/מסגריה שבה תתבצע

העבודה. מאוד לא מומלץ להתפתות להצעות של מסגריות חסרות ניסיון, וזאת גם אם מדובר חיסכון כספי (שלרוב הוא זניח בהשוואה לנזקים שעלולים להיגרם למשאית מעבודה לא מקצועית).

עוד לפני שהעבודה הפיזית מתחילה, יש לנקוט בכל אמצעי הזהירות על מנת למנוע נזק למערכות האלקטרוניות הממוחשבות והרגישות של המשאית. הוראות יצרן הרכב מנחות בצורה מדוייקת היכן יש לנתק את המגעות החשמליים, היכן מותר לחתוך ולרתך, וכיצד יש להגן על שאר המכלולים (קווי חשמל, אוויר, קווי תקשורת, רכיבים אלקטרוניים ומכניים) על מנת שהללו לא יפגעו במהלך

העבודה.

את השלוחה האחורית ('הזנב') ניתן לקצר או להאריך. פעולת הקיצור היא פשוטה יחסית מאחר ומדובר רק בחיתוך של השלדה הקיימת, ולרוב ניתן לקפל את קווי החשמל הרגישים, מבלי לבצע בהם שינוי כלשהו.

העניינים מסתבכים כשנדרש להאריך את השלוחה האחורית. במקרה זה יש צורך לרתך לשלדה חלק תואם, וזאת בהתאם לכללי המקצוע שאותם מתווה יצרן המשאית. הזכרנו כבר שהיצרנים דורשים כיום פעולות מיגון מיוחדות שמיועדות למנוע פגיעה במערכות המשאית, וחייבים בראש ובראשונה לפעול עפ"י ההנחיות הללו.

ההמלצות הללו כוללות שימוש בחלק שלדה תואם, הווה אומר שימוש בשלדת משאית ולא בפח