שינויי מבנה במשאית ובדיקת מכלול התקני הגרירה

שינוי מבנה במשאיות הכולל שינויים בשלדה ו/או ברוחק הסרנים

ההתאמה הנדרשת בין שלדת המשאית לבין המרכב גובה לעתים מחיר יקר. במקרים רבים נדרש לבצע 'התאמה הדדית' בין המרכב המיועד למשאית, ולכן נדרש לעיתים לבצע התאמות שונות בכדי להתאים בין שני בני הזוג החדשים (או המשומשים), השינוי השכיח ביותר הוא קיצור או הארכת זנב המשאית, בהתאם לגודל ומשקל המרכב שיותקן עליה.
מדובר בשינוי מבנה במשאית (בהתאם לתקנה 380), אלא שהארכה וקיצור של השלוחה האחורית אינם נרשמים ברישיון הרכב, ולכן אף אחד אינו בודק את טיבם.
קצין הבטיחות חייב להיות ער לעובדה שלאחר שינוי המבנה אף אחד לא בודק את הרכב!. המשאית לא מגיעה למשרד הרישוי (אין רישום ברישיון לאורך השלוחה האחורית ו/או לאורך הרכב), והמשאית אינה נדרשת לעבור מבחן רישוי כלשהו!.

בשלב ראשון יש לערוך בדיקת התאמה רצינית, כשהיא מלווה בתכנון הנדסי שכולל התאמה בין מידות האורך, אפשרויות המיקום ועיגון המרכב, וחישובי חלוקת עומסים מדויקים. החישובים הללו נדרשים על מנת שלא לחרוג מהוראות יצרן הרכב באשר לעומסים המותרים על כל סרן וסרן בנפרד, וכן על כל הסרנים ביחד. פרט לכך יש לוודא שיש עומסים מתאימים על הסרנים המניעים ועל הסרנ/ים המשמשים להיגוי, כך שהמשאית תתפקד כהלכה ותהיה בטוחה לנסיעה.

הבעיה היא שהמשאית והמרכב עשויים להחליף במהלך חייהם מספר פעמים, ובכל פעם יש לוודא מראש שההתאמה היא אפשרית. בנושא זה יש להזכיר את תקנות התעבורה הרלבנטיות ובפרט את תקנה 380 שבה נקבע כי 'לא ישנה אדם מבנהו של רכב אלא לפי היתר בכתב מאת רשות הרישוי'.

לסעיף זה יש חשיבות רבה, מאחר שהחלפת סוג המרכב חייבת להיות רשומה ברישיון הרכב, כלומר תידרש בדיקה של בוחני משרד הרישוי. הללו לא יאשרו חריגה כלשהי מתקנות התעבורה ומהוראות הרישוי שיש לדגם המשאית הספציפי.

חשוב להדגיש שכל פעולות התכנון והבדיקה הן חיוניות לבטיחות הרכב, וזאת גם אם ברישיון הרכב לא נדרש לבצע שינוי כלשהו (כגון בעת החלפה מארגז סגור אחד למשנהו).

1. 1.  הדרישות בתקנות התעבורה [תקנה 313]
      1. אורכו הכולל של –
      2. (א) רכב מסחרי 12.00
      3. (ד) רכב מורכב –
      4. (1) בעל תא נהג מעל המנוע 16.50 מטר
      5. (2) בעל תא נהג מעל המנוע 17.60 מטר, ובלבד שהמרחק מפין הגרירה לקצהו האחורי של הנתמך לא יעלה על 12.00 מטרים והמרחק הנמדד ברדיוס מפין הגרירה של הנתמך לכל אחת מהנקודות בחלקו הקדמי של הנתמך לכל אחת מהנקודות בחלקו הקדמי של הנתמך לא יעלה על 2.04 מטרים;
      6. (3) המורכב מתומך בעל 4 סרנים עם מנוף לטעינה עצמית מאחורי תא הנהג, שמצורף אליו נתמך בעל 3 סרנים, ובלבד שאורך הנתמך לא יעלה על 12.50 מטרים ושהמרחק מפין הגרירה לקצהו האחורי של הנתמך לא יעלה על 10.90 מטרים וקיים סרן היגוי בשלישיית הסרנים שבנתמך 17.50
      7. (ה) גרור 12.00
      8. רכב מחובר 18.75 מטר
      9. אורך שלוחה אחורית (Rear Overhang) לא יעלה על –
      10. (1) ברכב, למעט רכב כאמור בפסקאות משנה (2) ו-(3) – 60% מרוחק הסרנים של הרכב;
      11. (2) רכב שנרשם ברישיונו כרכב אשפה בדחס – 63% מרוחק הסרנים;
      12. רדיוס הסיבוב ברכב יהיה דלקמן:
      13. (1) הרדיוס החיצוני לא יעלה על 12.50 מטרים;
      14. (2) הרדיוס הפנימי לא יפחת מ-5.30 מטרים כאשר הרכב נע בסיבוב, ברדיוס של 12.50 מטרים.
   2. הארכת השלוחה האחורית (קצה השלדה) ובדיקת התקן הגרירה

השינוי הראשון (והפשוט ביותר) שניתן לבצע במשאית הוא קיצור או הארכת השלוחה האחורית של המשאית ('הזנב'), כלומר הקצה האחורי שמעבר למתלים האחוריים של הרכב.

הארכת השלוחה האחורית של המשאית

חשוב להדגיש שכל עבודה על שלדת המשאית תיעשה באישור מהנדס, והיא תתבצע אך ורק אצל בעל מקצוע מאושר ומורשה (בעל רישיון תקף) מטעם משרד התחבורה. יש לקבל אישור מרשות הרישוי על שינוי המבנה, בהתאם לתקנה 380:

תקנה 380:
(א) לא ישנה אדם מבנהו של רכב אלא לפי היתר בכתב מאת רשות הרישוי.

(ב) אגרה בעד מתן היתר כאמור בתקנת משנה (א) תהיה כמפורט בתוספת הראשונה.

(ג) לא יינתן היתר לשינוי מבנה רכב משא מיושן הרשום ברשיונו כרכב מסחרי רגיל, לרכב מסחרי רכין.

(ד) בתקנה זו "שינוי מבנה רכב" – לרבות החלפת המנוע במנוע מתוצרת או מדגם אחר, שינוי מבנה הארגז על ידי סגירתו או באופן אחר, שינוי מבנה הסרנים או מספרם והתקנת מכשירים מיוחדים.

בנוסף לכך, מחייבת את בוני המרכבים לפתוח את ספרי ההדרכה של יצרן הרכב ולהיעזר בהם. פעולה זו מומלצת גם לבעל הרכב או לקצין הבטיחות של חברת התובלה, וזאת על אף שמדובר בספרות טכנית. לשניהם גם יחד מומלץ מאוד להיעזר גם בשרות שמעניק היבואן, כאשר מהנדס מטעמו יבדוק האם השינוי המבוקש הוא בר ביצוע, ובמקרים רבים ניתן אף לקבל הנחיות בכתב באשר לעבודה שאמורה להתבצע. לחברת התובלה מומלץ גם להתייעץ עם היבואן באשר למפעל/מסגריה שבה תתבצע העבודה. מאוד לא מומלץ להתפתות להצעות של מסגריות חסרות ניסיון, וזאת גם אם מדובר חיסכון כספי (שלרוב הוא זניח בהשוואה לנזקים שעלולים להיגרם למשאית מעבודה לא מקצועית).

ההנחיות של יבואן המשאית כוללות בשלב ראשון, עוד לפני שהעבודה הפיזית מתחילה, נקיטה בכל אמצעי הזהירות על מנת למנוע נזק למערכות האלקטרוניות הממוחשבות והרגישות של המשאית. הוראות יצרן הרכב מנחות בצורה מדוייקת היכן יש לנתק את ת המגעים החשמליים, היכן מותר לחתוך ולרתך, וכיצד יש להגן על שאר המכלולים (קווי חשמל, אוויר, קווי תקשורת, רכיבים אלקטרוניים ומכניים) על מנת שהללו לא יפגעו במהלך העבודה.

את השלוחה האחורית ('הזנב') ניתן לקצר או להאריך. פעולת הקיצור היא פשוטה יחסית מאחר ומדובר רק בחיתוך של השלדה הקיימת, ולרוב ניתן לקפל את קווי החשמל הרגישים, מבלי לבצע בהם שינוי כלשהו.

פעולה מורכבת יותר נדרשת בעת שנדרש להאריך את השלוחה האחורית. במקרה זה יש צורך לרתך לשלדה חלק תואם, וזאת בהתאם לכללי המקצוע שאותם מתווה יצרן המשאית. הזכרנו כבר שהיצרנים דורשים כיום פעולות מיגון מיוחדות שמיועדות למנוע פגיעה במערכות המשאית, וחייבים בראש ובראשונה לפעול עפ"י ההנחיות הללו. ההמלצות הללו כוללות שימוש בחלק שלדה תואם, הווה אומר שימוש בשלדת משאית ולא בפח מכופף פשוט וזול, בעל תכונות ירודות. לאחר מכן נדרשת יצירת 'פאזה' בין שני חלקי השלדה שעתידים להיות מרותכים יחדיו, כשהמטרה היא לשפר את איכות הריתוך, חוזקו, ואת האפשרות לבצע השחזות מדויקות על מנת להפחית את ריכוז המאמצים בנקודת הריתוך.

הוספת חלק שלדה תואם בשלוחה האחורית

גם פעולת הריתוך עצמה צריכה להתבצע בהתאם להנחיות. הכוונה כאן לקירוב נקודת הארקה, שימוש באלקטרודות מיוחדות, והוראות שמתייחסות לקירור נכון והרפיית אזור הריתוך. בתום הריתוך יש לבצע השחזה של האזור, כאשר היצרנים ממליצים להשחיז בציר האורך (ולא בציר הגובה), כאשר גם במקרה זה המטרה היא להפחית את ריכוז המאמצים באזור הריתוך.

במרבית המקרים, ובפרט כאשר יש התקן גרירה, יש לחזק את אזור החיבור, וזאת באמצעות חיזוקים פנימיים. החיזוקים הללו צריכים להיות מחוברים באמצעות ברגי פלדה לשני חלקי השלדה שחוברו יחדיו, וכך לחזק את אזור הריתוך, שהוא האזור החלש ביותר בשלדה. כמובן שלחיזוקים אלו נודעת חשיבות יתרה, וזאת במידה והמשאית משמשת לאחר מכן לגרירת גרור, ו/או בעת התקנת מרכבים שבהם יש עומס רב על קצה השלדה (כגון מרכב רכין, מגבה נוע וכו').

לשלדה המוארכת צריך להוסיף גם קורות רוחב, וזאת בהתאם להנחיות היצרן, ובמקרים מסוימים יצרני המשאיות ממליצים להתקין גם חיזוקים דיאגונליים (אלכסוניים) לשם חיזוק השלדה.

לאחר שבוצעו עבודות המתכת, כולל הרכבת המרכב החדש (בהתאם להוראות היצרן) יש להאריך את קווי האוויר והחשמל השונים, כולל העתקת מערכת התאורה האחורית למקומה החדש. חשוב להדגיש שבהארכת קווי הבלמים, החשמל ופיקוד ה-ABS נדרשת זהירות מרבית, ועבודה דקדקנית בהתאם להנחיות היצרן. תמו הימים שבהם מבצעים אלתורים, חיתוך וחיבור של חוטי חשמל בצורה פרוביזורית 'השלמת' קווי אוויר לא-תקניים וכו'.

בדיקה בטיחותית בעת הארכת השלוחה האחורית

לאחר השלמת העבודה, מתפקידו של קצין הבטיחות בתעבורה הוא לבחון את תפקוד המשאית. הבדיקה יכולה להיעשות ע"י קצין הבטיחות עצמו ו/או ע"י עובד טכני שהוכשר לכך. בפרויקט גמר זה אנו מדגישים שהמשאית שבה בוצע הארכה או קיצור של השלוחה האחורית לא תגיע למשרד הרישוי (לצורך ביצוע שינוי מבנה), והעבודה שבוצעה כלל אינה נבדקת במהלך מבחן הרישוי השנתי. מכיוון שכך, ההמלצה היא לבצע בדיקה במעבדה מוסמכת (הטכניון, או מכון התקנים) וזאת למרות ששינוי המבנה הנ"ל אינו נרשם ברישיון המשאית. הבדיקה נערכת בדומה לזו שנערכת לאחר התקנה ראשונית שמחייבת רישום ורישוי. המלצה נוספת היא להעביר את הגרור בדיקה במכון רישוי, וכך לוודא שמערכות בלמי האוויר והחשמל פועלים כהלכה.

שינוי רוחק הסרנים של המשאית ובדיקת התקן הגרירה

פרט לשינוי בשלוחה האחורית, נדרש לעיתים לבצע שינוי ברוחק הסרנים של המשאית, וזאת משיקולי חלוקת עומסים המותרים בהתאם להוראות יצרן הרכב ו/או תקנות התעבורה. חברות התובלה נוהגות להחליף מרכבים בהתאם לצרכים, כאשר לכל מרכב יש מרכז כובד מסוים (שתלוי בממדיו וצורתו הגיאומטרית), והנ"ל חייב להתאים למשאית, מבחינת האורך וחלוקת המשקלות על הסרן הקדמי והסרן/נים האחוריים. את ההתאמה הזאת בודקים בקפידה הבוחנים במשרד הרישוי, לשם מגיעה המשאית בתום העבודה, וזאת לצורך ביצוע 'שינוי מבנה', כלומר החלפת המרכב הקודם במרכב החדש.

במקרים מסוימים נדרש, כאמור, לשנות את רוחק הסרנים של המשאית, כלומר את המרחק שבין הסרן/ים הקדמי לסרנים האחוריים.

לפני שמתחילים לבצע עבודה כלשהי יש לבחון בקפידה מה תהיינה תוצאות העבודה, כלומר יש להגיש את התוכניות למהנדס שיבצע שרטוט וחישובי עומסים, ויבדוק האם המרכב המיועד להתקנה יתאים למשאית 'המחודשת'. לאחר מכן מומלץ מאוד לפנות למהנדס היבואן ולקבל ממנו הנחיות מדויקות באשר לביצוע העבודה. במשאיות החדשות קל מאוד לפגוע במערכות הבלימה, המערכות האלקטרוניות או קווי תקשורת המחשבים במהלך העבודה.

ישנן שתי שיטות לשינוי רוחק הסרנים:

הזזת הסרנים האחוריים של המשאית.

בשיטה זומזיזים את חטיבת המתלה של הסרן האחורי קדימה או אחורה, וזאת לאורך שלדת המשאית. בהוראת הרישוי שמוציא יבואן הרכב נקובים מספר מרחקי-סרנים אפשריים, ויש להתאים את אורך הסרנים החדש לאחד מאלו הנקובים בהוראה. במקרה זה לרוב אין פגיעה בשלדה, וחוזקה נותר כפי שהיה בטרם השינוי. למרות שחוזק התקן הגרירה לא נפגע, יש לבדוק את ההתקנה המחודשת של קורת הגרירה והתקן הגרירה, וכן לבדוק את תקינותם של מערכות הבלימה, ה- ABS והתאורה של הגרור.

חיתוך שלדת המשאית.
יצרן המשאית ממליץ במקרים מסוימים לחתוך את שלדת המשאית, וזאת במקום להעביר את חטיבת המתלה האחורי קדימה או אחורה. ישנן סיבות רבות לכך, ובהן שלדה שאיננה אחידה לכל אורכה, מגבלות טכניות/פיזיות נקודתיות וכו'. עבודה זו דורשת מיומנות מקצועית גבוהה ביותר מאחר והיא משלבת בתוכה אספקטים תפעוליים ובטיחותיים רבים שישפיעו על המשך עבודת המשאית לאורך השנים.

חיתוך שלדת המשאית לצורך קיצור רוחק סרנים

במקרה זה חייבים לעבוד בצמידות עם מהנדס היבואן ולקבל ממנו הנחיות עבודה מדויקות, ובפרט כאשר במשאית מותקן וו גרירה. המטרה היא להבטיח שהמשאית תהיה בטוחה לנסיעה.

התהליך מתחיל מפרוק המרכב והפשטת המערכות שעל השלדה, וחיתוכה במקום שבו המליץ היצרן. כמובן שקיצור רוחק הסרנים דורש חיתוך בשתי מקומות (בכל אחת מקורות השלדה), ואילו להארכת רוחק הסרנים נדרש חלק שלדה תואם (כלומר שימוש בשלדת משאית ולא בפח מכופף פשוט וזול, בעל תכונות ירודות). הבעיה העיקרית מתחילה בעת חיבור השלדה מחדש. כאן כבר נדרשת עבודת מסגרות אחראית, מקצועית ושניסיון רב בצידה, וזאת על מנת להפוך את שני חלקי השלדה (או שלושת חלקי השלדה – במידה והיא מוארכת) לשלדה חדשה, בעלת תכונות חוזק, דיוק ובטיחות הדומות לאלו שהיו בשלדה המקורית, לפני חיתוכה.

בשלב ראשון, לאחר שהותאמו ונבדקו בקפידה כל המידות (כולל דיוק העבודה), נדרשת יצירת 'פאזה' בין שני חלקי השלדה שעתידים להיות מרותכים יחדיו, כשהמטרה היא לשפר את איכות הריתוך, חוזקו, ואת האפשרות לבצע השחזות מדויקות על מנת להפחית את ריכוז המאמצים בנקודת הריתוך. גם פעולת הריתוך עצמה צריכה להתבצע בהתאם להנחיות. הכוונה כאן לקירוב נקודת הארקה, שימוש באלקטרודות מיוחדות, והוראות שמתייחסות לקירור נכון והרפיית אזור הריתוך. בתום הריתוך יש לבצע השחזה נכונה של האזור שחובר יחדיו.

לאחר מכן יש לחזק את אזור החיבור, וזאת באמצעות חיזוקים פנימיים. החיזוקים הללו (שנעשים בהתאם להנחיות היצרן) צריכים להיות מחוברים באמצעות ברגי פלדה לשני חלקי השלדה שחוברו יחדיו, וכך לחזק את אזור הריתוך, שהוא האזור החלש ביותר בשלדה. לשלדה המוארכת צריך להוסיף גם קורות רוחב, וזאת בהתאם להנחיות היצרן, תוך התאמתם למפתח השלדה החדש.

לאחר שגלי ההינע הותאמו לרוחק הסרנים, יש להאריך את קווי האוויר והחשמל השונים, כולל העתקת מערכת התאורה האחורית למקומה החדש. חשוב להדגיש שבהארכת קווי הבלמים, החשמל ופיקוד ה-ABS נדרשת זהירות מרבית, ועבודה דקדקנית בהתאם להנחיות היצרן.

בשלב ראשון, לפני ביצוע עבודה כה מורכבת, ההמלצה היא לפנות ליבואן ולעבוד רק עם מפעלים שקיבלו הדרכה והכשרה מקצועית מיבואן הרכב.

העבודה תתחיל רק לאחר בחינה קפדנית של תוצאות העבודה, כלומר יש להגיש את התוכניות למהנדס שיבצע שרטוט וחישובי עומסים, ויבדוק האם המרכב המיועד להתקנה יתאים למשאית 'המחודשת'. לאחר מכן מומלץ מאוד לפנות למהנדס היבואן ולקבל ממנו הנחיות מדויקות באשר לביצוע העבודה.

לאחר השלמת העבודה, יש לבצע בחינה של מקיפה תפקוד המשאית, לאשר את העבודה במעבדה מוסמכת (הטכניון או מכון התקנים) ולהגיע למשרד הרישוי לצורך ביצוע שינוי מבנה. במקרים אלו המשאית תידרש לעבור גם בדיקה בטיחותית במכון רישוי.