כיצד לרתום כהלכה את המרכב למשאית
טעויות קטנות בריתום המרכב עלולות לגרום מאוחר יותר לצרות צרורות. המשאית, ותהיה מודרנית ומתוחכמת ככל שתהיה איננה יכולה 'להתגבר' על טעויות שמבצע בונה המרכבים, ובפרט בכל מה שקשור לריתום של המרכב לשלדת הרכב. הריתום הנכון צריך לענות על דרישות רבות. הראשונה והחשובה שבהן היא למנוע מצב שבו המרכב ניתק מהמשאית , כשהוא עשוי לגרום לתאונת דרכים קטלנית. חשוב לזכור שעל המרכב מועמס מטען שמשקלו רב, כשהמשאית נדרשת לעבודה מאומצת
מידי יום, במשך שנים רבות. בנוסף לכך יש לזכור שכבישי ארצינו ניחנים בשפע של מהמורות, בורות ושאר מרעין–בישין, כך שאמצעי הריתום סופגים אף הם את אותן טלטלות עזות, וזאת בכיווני תאוצה שונים. התשתית התחבורתית הקלוקלת מחייבת, לפיכך, שגם אמצעי הריתום יהיו עמידים ויברציות, מכות וזעזועים, וזאת לאורך שנים רבות. דרישה נוספת היא התאמת צורת הריתום למרכב הספציפי שמותקן על המשאית. לכל מרכב יש צורת ריתום המתאימה לו, ויש להיעזר בהוראות יצרן המשאית על מנת לרתום את המרכב כהלכה לרכב. מניסיוננו, זאת נקודת התורפה העיקרית שיש בתכנון ריתום המרכב, כשהיא יוצרת לאחר מכן בעיות קשות שקשורות לתפקוד הרכב על הכביש, וכן לסדקים ושברים, הן בבסיס המרכב, ולעיתים גם בשלדת המשאית.
הבעיה העיקרית היא ההתעלמות של חלק מבוני המרכבים מהוראות היצרן. על אף שהיבואנים המקומיים מעמידים לרשות בוני המרכבים מהנדס שעיסוקו הוא בעזרה וייעוץ בתכנון, הרי שמעט מהלקוחות מנצלים אופציה זו. בכתבה זו אנו בחרנו לציין שגיאות שכיחות של בוני המרכבים, וכיצד היצרנים ממליצים לרתום את המרכב כהלכה לרכב, בכל סוג של מרכב. חשוב להדגיש ההנחיות הללו הן כלליות, וכי תמיד יש לקרוא את הנחיות היצרן הספציפי.
הטעות השכיחה ביותר היא השימוש המסיבי בריתום קשיח לכל אורכו של המרכב. הכוונה היא לשימוש בפחי פלדה ופרופילים המרותכים לתת–השלדה ומחוברים באמצעות ברגים לשלדה. בנושא זה כדאי לשים לב במיוחד להנחיות באשר להתקנת מרכבים סגורים, מיכליות וריתום מרכבים רכינים.
במרכבים סגורים יש לשים מצמדים משיקים בחלקו הקדמי של המרכב, כאשר במרבית המקרים ההנחיה היא להתקין אותם מכל אזור המרכב שלפני המתלה האחורי. המצמדים המשיקים מאפשרים למרכב תנועה מסויימת, כשהיא חשובה ככל שמרחק הסרנים ואורך הארגז הם ארוכים יותר. הגמישות מונעת את היסדקותן של קורות המרכב 'הקופסתי' הסגור, וכן את היסדקות שלדת המשאית.
רבים ממתקיני המרכבים נוהגים בטעות להתקין מחברים קשיחים לכל אורכו של המרכב. הקשיחות היתרה הזאת גורמת ברבות הימים להרס של המרכב, לסדקים גדולים בקורות האורך והרוחב שלו, ואף לסדקים בשלדת המשאית. חשוב להדגיש שהסדקים בשלדה 'מרמזים' גם לתופעה בטיחותית מסוכנת ביותר והיא שכל גלגלי המשאית אינם במגע מספיק עם הכביש. במילים אחרות: היעדר אפשרות 'המשחק' בין המרכב לשלדה איננו מאפשר לשלדה גמישות, כשאחד מהגלגלים נותר באוויר בעת הנסיעה. לתופעה זו יש כמובן השלכות מיידיות על הבלימה, ההיגוי והיציבות של המשאית על הכביש.
חשוב להדגיש שהעצים שמונחים לעיתים מתחת לתת השלדה, וחוצצים בינה לבין השלדה, אינם תחליף לגמישות. העצים הללו משנים את ממדיהם במהלך השנים, תכונותיהם הפיזיות נעשות ירודות, ולרוב תת–השלדה 'נותר באוויר' לאחר מספר שנות עבודה מאומצות, כשכל עומס המשקל מוטל על מצמדי החיבור. מכאן ועד לסדקים או שברים בשלדה המרחק קצר.
הקניית הגמישות היא חשובה בכל המרכבים שיש להם מבנה סגור. הכוונה כאן למיכלים לסוגיהם, מרכבי איסוף אשפה, מרכב מטאטא כבישים וכו'. הכוונה היא שמרבית היצרנים ממליצים להתקין מצמדים קשיחים למחצה (מצמדים משיקים , קונסולות) בחלקה הקדמי של תת השלדה. המלצה זו מתייחסת גם למרכב הרכין, כשהכוונה היא לאפשר לתת–השלדה גמישות מסוימת בחלקה הקדמי ביחס לשלדת הרכב.
המצמדים הגמישים נחוצים מאוד בהתקנה של מיכלית על גבי המשאית. במקרה זה מומלץ ע"י מרבית היצרנים להשתמש במצמדים הבנויים משילוב של כריות גומי וקפיצים, כשהללו אמורים לאפשר למרכב המכלית תנועה בכל הכיוונים, כולל תנועה בכיוון האנכי. הגמישות הזאת הכרחית למניעת היסדקות המיכל, וכן למניעת היסדקות/שבירת שלדת המשאית.
בנושא המיכליות למיניהן הן פשרות. היעדר גמישות יגרום מהר מאוד לבעיות רציניות, הן למרכב והן למשאית. יש לזכור כי פרט למבנה הקופסתי הקשיח יש לנו גם נוזל (או כל חומר מטלטל אחר) שמעצים את התנודות, התאוצות (בכל הכיוונים) והוויברציות, וחשוב להפחית את המעבר של כל הגורמים הללו לשלדת המשאית. המצמדים הגמישים הם אלו שאמורים לעשות את העבודה הזאת, ולאורך שנים רבות. מכיוון שכך חשוב ליצור אותם משילוב אופטימלי של גומי קשיח ועמיד, קפיצים ותושבות חזקות. כאן אין מקום להתפשר ולחסוך, וזאת מכיוון 'שהחסכון' יעלה מהר מאוד ביוקר.
בפועל, הקניית הגמישות היחסית בין המרכב לשלדה היא חשובה מאוד בכל סוגי המרכבים. גם בארגזים רגילים המשמשים למגוון של משימות (תובלה כללית, מרכבי הובלת רכב וכדומה). בכל המקרים הללו היצרנים ממליצים בחום לאפשר גמישות מסוימת בחלקו הקדמי של המרכב, וזאת למניעת תופעות של היסדקות ושברים. המקום היחידי שבו נדרשת קשיחות היא בחלקו האחורי של המרכב, שם מותקנים מצמדים המרותכים לתת–השלדה ומחוברים באמצעות ברגים לשלדת הרכב. כמו–כן יש חשיבות רבה למצמדים הקשיחים הללו בכל אותן נקודות שבהן מבוצעת עבודה פעילה של המרכב (כגון מנוף, מערבל בטון, ציר הרכינה, משאבת בטון וכו').
העיקרון שחייב להנחות את בוני המרכבים, כמו גם את הלקוחות , הוא להיוועץ במהנדסים הטכניים שמעמידים לרשותם יבואני המשאיות. לרשות האחרונים עומדת ספרות ענפה והנחיות מדויקות של יצרן המשאית עצמו, כשהללו כוללים, בין השאר, המלצות לריתום נכון והוראות עבודה מדויקות.
אין הגיון רב לרכוש משאית ומרכב שעולים מאות אלפי שקלים, ולאחר מכן ליצור נזק (שלרוב מתגלה לאחר מספר שנים) – וזאת עקב ריתום לא נכון. כפי שהזכרנו, הריתום הקלוקל משפיע (לרוב בצורה סמויה) גם על בטיחות הנסיעה במשאית. אנו, במערכת 'גרורים ומרכבים' נתקלנו בלא מעט תלונות על סדקים שהופיעו בשלדה לאחר מספר שנות עבודה, כשהמכנה המשותף למרביתן הוא המיקום שהינו ליד קצהו הקדמי של הארגז. כאן גם המקום להזכיר שהיצרנים ממליצים לסיים את תת–השלדה בצורה אלכסונית מדורגת, כשהמטרה היא להפחית את מעברי המאמצים המועברים לשלדה.